דביר שורק

דביר יהודה שורק נולד בי"ג אב תש"ס, ילד רביעי ליואב ורחל שורק, ביישוב עפרה שבארץ בנימין. כחודשיים אחרי הברית החלו אירועי דמים בארץ, וסבו, הרב בנימין הרלינג זצ"ל, נהרג בהגנו על חבריו בהר עיבל.

דביר גדל לילד עם צחוק מתגלגל ועיניים גדולות ויפות. רגיש וטוב לב, נעשה למנהיג עבור שלושת אחיו הצעירים ממנו. מגיל צעיר נמשך, בסקרנות ובאהבה, אל עבודת האדמה, וכאשר החל ללמוד בישיבה התיכונית סביבתית ב'הזורעים' העמיק את חיבורו לטבע ולחקלאות. בישיבה בלט בשקידתו על התורה, במידותיו המתוקנות, ברעיונותיו המקוריים ובנכונותו להשקיע, להתנסות ולהכשל. הוא שימש כמדריך בסניף חדש של 'בני עקיבא' ומאוחר יותר התנדב ב'השומר החדש'.

מאור פנים ושמחת חיים, הקשבה עמוקה לחברים, ענווה ומבט חיובי על המציאות, היו התכונות שגרמו לדביר להיות אהוב על הכל.

דביר השלים את לימודיו בישיבה התיכונית "אורות הזורעים", מוקף בטבע הארץ שאהב, והחל ללמוד בישיבת "מחניים" שבגוש עציון. דביר היה לדמות מפתח בישיבה, אוהב ואהוב על חבריו ועל מוריו. הוא שמח בעולמות הלימוד החדשים שנפתחו לפניו, ובדרכו הצנועה והרגישה התגלה כחבר טוב, תומך ומאיר לרבים. גם כאן ניכרו בו, לצד הלימוד ויראת השמיים, אהבת המלאכה ואהבת הארץ. היה שותף מרכזי בפרוייקט של נטיעת עצים בטרשים המקיפים את עפרה, למען הארץ ולמען הדורות הבאים.

בז' באב תשע"ט, ערב סיום 'זמן קיץ' בישיבה, כשהוא נושא איתו מתנות למוריו, נדקר דביר בפתחה של הישיבה בידי מחבל, ונשמתו עלתה השמיימה בטהרה.

דמות דיוקנו של דביר, טוב עיניים ועטור פאות, שנהרג בעת שהביא לרבותיו כמתנה ספרות ישראלית, עשתה רושם עז וחיברה ציבורים רבים בעם ישראל לאבל עליו. מסע הלוויה של דביר, בהשתתפות אלפים, יצא לדרכו מבית הכנסת הזמני בגבעת צבי - שם גם הוכנס בבריתו של אברהם אבינו, כמעט 19 שנה לפני כן.

על מצבתו נכתב:

'אוהב חיים ואוהב אדם
עיניו אור ותום
טוב למשפחתו, לחבריו ולבריאה כולה
בן תורה ובן הארץ

שירת חייו ממשיכה להתנגן בלבבות רבים'.