הסטוריה קדומה

| עדכון אחרון: 14/10/2020 15:29

תקופת האבות

המפגש הראשון בין אברהם אבינו לארץ כנען התרחש 25 ק"מ צפונית לעפרה, שם הבטיח לו ה' "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב,ז). הבטחה שנייה קיבל על הר חצור, ק"מ 1 צפונית לעפרה, כמצוין במגילה חיצוניתשנמצאה עם מגילות ים המלח (שורות 8,9). מסעותיו של אברהם ובניו נעו על דרך גב ההר, ששרידיה נתגלו בסמוך לעפרה, ושהיא הבסיס לכביש 60 כיום, עליו יושבת עפרה.

תקופת ההתנחלות והשופטים

לאחר יציאת מצרים וארבעים שנות נדודים במדבר מתקיימת הבטחה לאברהם בהנהגתו של יהושע בן-נון. תהליך כיבוש הארץ וחלוקת הנחלות בין השבטים מסתיים 8 ק"מ צפונית לעפרה, במשכן בשילה: "והיו הערים למטה בני בנימין... ועפרה וכפר העמונה" (יהושע יח).

הנהגת השופטים אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, דבורה, גדעון ואחרים, נמשכה לאורך מאות שנות התיישבות ישראלית בגב ההר.

משופטים למלוכה ובית ראשון

מוקד פעילותו של שמואל הנביא, אשר באין מלך בישראל פעל לאיחוד העם ולקידומו מבחינה חברתית ורוחנית, היה בחבל בנימין, מרכז הארץ. בישוב רמה, המזוהה עם הכפר א-רם, 11 ק"מ דרומית לעפרה, נמשח שאול למלך ראשון על ישראל, ובירת מדינתו – גבעת שאול, מזוהה כתל אל פוּל בפסגת זאב, כ-20 ק"מ דרומית לעפרה.
דוד, ושלמה בנו, ביססו את בירתם בירושלים, הנשקפת מפסגת עמונה, ובה נבנה בית המקדש.

מלחמת אחים וחורבן

עם פילוג הממלכה בין יהודה וישראל הופך חבל בנימין אזור עקוב מלחמות. עפרה, בית אל, הרמה והמצפה - ערי בנימין, עוברות מיד ליד, בין הממלכות האחיות הנאבקות על השליטה בגב ההר. אליהו, אלישע ונביאים נוספים סובבים בין היישובים, נושאים את דבר ה' ותוכחותיו. עם חורבנה של ממלכת ישראל ע"י אשור עברו רבים משרידי תושביה לחיות ביהודה ובבנימין.
את גזירת הגלות של ממלכת יהודה נושא ירמיהו הנביא, תושב ענתות שבבנימין, ואין שומע לו. ערב החורבן הוא מצטווה לקנות שדות בענתות מתוך הבטחת ה' כי בתום הגלות "עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת... והשיבותים אל המקום הזה, והושבתים לבטח... בארץ בנימין ובסביבי ירושלים, ובערי יהודה ובערי ההר, ובערי השפלה ובערי הנגב"... (ירמיה ל"ב).

גלות

על אף הגלויות שליוו את החורבן נותרו בארץ יהודים רבים. מסופר על 70 איש משכם, שילה ושומרון, שנרצחו בדרכם לפקוד את המקדש החרב. אחרי הצהרת כורש היה מספר היהודים בסביבות ירושלים גדול ממספר השבים מהגולה, ושבי ציון הצטרפו אל שארית הפליטה ששרדה בארץ.

בית שני

התביעה לעצמאות דתית ומדינית הביאה למרד החשמונאים נגד השלטון היווני-סלווקי. חלק נכבד מקרבות החשמונאים התנהל באזור עפרה, שנקרא בעבר הרי גופנה. דור לאחר מכן זכתה ממלכת יהודה לעצמאות מדינית ונוספו לה שלושה מחוזות: עפרה, לוד ורמתיים. מההתיישבות הרבה באזור שרדו מערות קבורה רבות הנושאות שמות משפחות כוהנים.
אזור בנימין שימש את אחד ממפקדי המרד ברומאים - שמעון בר גיורא, ולבית המרחץ של גופנה יצא יוחנן בן זכאי לפגישתו המפורסמת עם אספסיאנוס לפני החורבן. באזור נמצאה כתובה מימי בר כוכבא, 60 שנה אחרי החורבן, של זוג שהתגורר באזורים גופנה ועקרבא.

גלות

בשנות הגלות הארוכה, כשהיישוב בארץ דל ומרוכז בקהילות סגורות - שומם חבל בנימין.

דור תש"ח

חלוצי ההתחדשות היהודית בגב ההר היו משפחת שרתוק, משפחתו של משה שרת (לימים ראש ממשלת ישראל), שעלתה מאוקראינה והתיישבה בכפר עין סיניה שבבנימין (תרס"ו-תרס"ח 1906-1908), קילומטרים אחדים מערבה מעפרה. ביתם היה הבית העברי הראשון בגב ההר לאחר 2,000 שנות גלות!
בשנת תרע"ב (1912) נרכשים כאלף דונם מאדמות הכפר קלנדיה (מצפון לירושלים) ע"י חברת הכשרת היישוב. כשנתיים אחר כך עולים עשרה חלוצים על הקרקע - לנטיעות ולהכשרת השטח, אולם הם נאלצים לנטוש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנת תרפ"ב (1922), ימי העלייה השלישית, מוקם על אדמות אלה המושב עטרות, ראשון היישובים המתחדשים בחבל בנימין. שנתיים לאחר מכן מוקם בקרבתו "נווה יעקב - כפר עברי". עם פרוץ מלחמת השחרור והתגברות מתקפות הערבים, עזבו תושבי עטרות ונווה יעקב את יישוביהם וצעדו רגלית בליל הכרזת המדינה לעבר הר הצופים הנצור. חבל בנימין כולו נפל במלחמת השחרור בידי הערבים ונותר מחוץ לגבולות מדינת ישראל העצמאית של תש"ח, בשליטת ממלכת ירדן.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים (1967) השיבה את עם ישראל אל האזורים שהם לב הארץ מבחינה גיאוגרפית, היסטורית ורוחנית: ירושלים השלמה, יהודה, בנימין והשומרון.

ראשוני החלוצים שהעיזו ופרצו צפונה מחוץ לגבולות ירושלים, היו שבע משפחות שהתיישבו בבית השבעה בלב שכונת בית חנינא. בשנת 1969 קם היישוב מבוא חורון במורדות הדרום-מערביים של הרי בנימין. ירושלים החלה מתפתחת צפונה, ושנים אחדות אח"כ הוקם אזור התעשייה עטרות. שכונת "נווה יעקב" נבנתה על אדמות הכפר שחרב בתש"ח, וחוברה לירושלים ברצף של שכונות חדשות, שהלכו והתרחבו.