הקמת עפרה
ניסיונותיהם של פעילי גוש אמונים, אנשי גרעין שילה ואנשי גרעין אלון מורה, להתיישב בשומרון, החלו בראשית קיץ תשל"ד (יוני 1974). עד לעלייה לסבסטיה בחנוכה תשל"ו (דצמבר 1975) הסתיימו כל הניסיונות הללו בפינוי המתיישבים ע"י ממשלת ישראל. כולם חוץ מאחד - ניסיון ההתיישבות בעפרה. בקיץ 1974 החל הקבלן זלמן בראשי בהקמת המחנה הצבאי בהר בעל חצור. בסיור באזור העלתה אלמנת הנשיא השני של מדינת ישראל, רחל ינאית בן צבי, רעיון באוזניו של חנן פורת. היא הציעה להקים קבוצת עבודה מאנשי גוש אמונים, שתעבוד בהר, ובדרך זו תשיג דריסת רגל במקום. בתוך ימים ספורים הצליח יהודה עציון לקבל לידיו קבלנות משנה להקמת גדר כפולה ומאסיבית באורך 4 ק"מ שתקיף את המחנה. העבודה החלה בראשית תשל"ה, והייתה כרוכה בקשיים גדולים של כח אדם, תנאי מזג אוויר וחוסר ניסיון בעבודה מסוג זה. העובדים, בראשם יוסי אינדור, הגיעו בכל בוקר מירושלים ושבו אליה בתום יום העבודה המפרך. כך במשך שישה חודשים. למרגלות הר בעל חצור, ממזרח לכפר הערבי עין יברוד, החלה לפני מלחמת ששת הימים בנייתו של מחנה צבאי ע"י השלטון הירדני. העבודות נקטעו עם פורץ המלחמה, ובסיומה נותרו במקום שלדי מבנים שבנייתם לא הושלמה. אתר זה נבחר לשמש כמחנה החדש של העובדים בהר. ביום ראשון, ט' באייר תשל"ה (20.4.1975), נכנסו העובדים למחנה עין יברוד בסוף יום עבודתם. אל העובדים חברה קבוצת אנשים מגרעין שילה, בראשם פנחס ולרשטיין, מוכנים ללינת לילה במקום. באותן שעות עמל חנן פורת על השגת אישור להקמת מחנה העובדים במשרדו של שר הביטחון דאז, שמעון פרס, בקריה בתל-אביב. בסופו של אותו ערב קיבל המושל הצבאי של רמאללה, משה פלדמן, הוראה ממשרד הביטחון: "לא לעזור, לא להפריע". על המבנה הראשון ששימש ללינה נכתב: "מחנה עבודה בעל חצור". חנן פורת מחה על שההתיישבות החדשה קיבלה שם של עבודת אלילים וקבע כי שמו של המקום יהיה עפרה, כשם הזיהוי המקראי של הכפר הסמוך טייבה. מאז אותו יום החלו המתיישבים בעבודות להכשרת המקום למגורים. בנות זוג וילדים החלו להגיע כבר מסוף אותו שבוע, ובמחנה העובדים הלך ונבנה מרקם תוסס של חיים יהודיים מתחדשים. עבודות הגידור בהר נמשכו עוד קרוב לשנה, ועפרה הלכה והתפתחה ליישוב קהילתי אידיאולוגי, הנכון להירתם למשימות לאומיות.
הכרה רשמית קיבלה רק לאחר עליית הליכוד לשלטון, בשנת 1977, ועם השנים התרחבה והתפתחה לבלי הכר. |